אתמול הצבעתי בפעם הראשונה באוסטרליה, מדינה כביכול דמוקרטית. החוויה היתה המממ…. מענינת.
נתחיל מכך שבאוסטרליה יש חובת הצבעה – או ליתר דיוק, חובה להרשם בפנקס הבוחרים. בתיכון למדתי שה"זכות לבחור ולהיבחר" כוללת בתוכה גם את הזכות לא לבחור. מותר כמובן לשים פתק לבן, אז זה לא כל-כך משנה. בכל אופן, הדעה הרווחת היא שחובת ההצבעה נועדה אך ורק כדי שלשלטונות תהיה רשימה של כל האזרחים וכתובתם: לאוסטרלים אין תעודות זהות, אז אין ממש דרך אחרת לעשות את זה.
הפרלמנט האוסטרלי מורכב משני בתים: סנאט ובית נבחרים. העסק מסובך להפליא.
הבחירות לבית הנבחרים הן אזוריות, כשכל אזור שולח נציג אחד לבית הנבחרים. יש טופס ירוק ובו רשומים שמות כל המועמדים (באזור שלי היו תשעה) ומאיזו מפלגה הם, ולצד כל אחד רושמים עדיפות (כלומר, מספר בין 1 ל 9). חייבים לרשום הכל, ואם יש טעות (מספר חסר, או מספר מופיע פעמים)*, הטופס נפסל. לכן, המפלגות השונות מחלקות דפי "כיצד להצביע" , ובעקרון אתה לוקח את הדף של המפלגה שלך, ומעתיק ממנו לטופס הירוק. נשמע פשוט? לאדם בעל אינטיליגנציה סבירה זה אכן פשוט, אבל יש הרבה שהם לא, והם מתבלבלים. "הירוקים" חושבים כנראה שהמצביעים שלהם חכמים כי בדף "כיצד להצביע" הם כתבו "סמן 1 ל<שם>, ואת שאר המספרים איך שבא לך". גאוני.
הבחירות לסנאט הן יחסיות לפי מדינה. New South Wales שולחת 12 נציגים, ויש בערך שמונים מועמדים. אפשר להצביע בשתי דרכים: מעל הקו ומתחת לקו, על שם הקו שמחלק את הטופס הלבן לשניים – הטופס גדלו כ 30×80 ס"מ.
מתחת לקו רשומים כל שמונים המועמדים, מחולקים למפלגות. חייבים למלא את כל המועמדים, כמו בטופס הירוק. משימה קשה. בבחירות הקודמות אשתי הצביעה מתחת לקו, ורק בנסיון השלישי הצליחה לא לטעות (או לפחות זה מה שהיא חושבת.) אנשי הקלפי התעצבנו עליה כי היא בקשה שוב ושוב עוד טופס כדי שיצליח לה – היא הסבירה להם שזו חובתם החוקית לתת לה כמה טפסים שתרצה, אז הם נעתרו.
מכיוון שמעטים מסוגלים לעשות זאת בלי להתבלבל – גם כי התא שבו מסמנים את הטפסים קטן מדי – אפשר להצביע מעל הקו. שם רק בוחרים בשם של מפלגה, כלומר מסכימים עם ההעדפות של המפלגה הזאת. המפלגה מפרסמת את ההעדפות שלה, שעם חלקן אתה יכול להסכים ואם חלקן לא, ובדרך כלל אתה לא, אבל מעדיף לא להסתבך – כמה חשוב לך אם הירוקים מעדיפים את the australian sex party או את shooting and fishing party? יש אתרים שעוזרים לך לסמן מי חשוב לך ובסוף להדפיס את הסדר שאתה רוצה, כדי שתוכל להצביע מתחת לקו בלי יותר מדי בעיות – בתנאי שאתה משכיל מספיק, יש לך גישה לאינטרנט ולמדפסת, ואכפת לך.
מותר להצביע קלפי באזור הבחירה שלך, וגם באזורים אחרים – אבל אז זה יותר מסובך (אין לי מושג איך עושים את זה בעצם) . אז הלכנו להצביע בבית הספר המקומי. עמדנו קצת בתור, ריכלנו עם שאר המקומיים, ובינתיים, נציגי המפלגות השונות ניסו לדחוף לנו דפי המלצות. בסוף התור יש שולחן עם ספר ענק שבו רשומים כל אנשי המחוז (100000 איש), ומישהי שאלה לשמי, חיפשה אותו בספר ומחקה. היא שאלה אם הצבעתי במקום אחר, ונתנה לי את טפסי ההצבעה.
מכיון שהכל ידני, אי אפשר לדעת אם הצבעתי כבר בקלפי אחר, ובאופן עקרוני אני יכול ללכת ביום הבחירות לכל הקלפיות באזור הבחירה שלי, ולהצביע בכולן! לאחר מעשה, יתפסו אותי – למיטב ידיעתי מקבלים קנס של $150. ברור? במחיר לא יקר אפשר להצביע עשרים פעמים! אבל אפשר גם לא להתפס כלל: אף אחד לא ביקש לראות תעודה מזהה או איזשהו פרט מזהה – לכן אני יכול להצביע עשרים פעמים בשם השכן שלי, והוא ישלם את הקנס.
אחרי שקיבלתי את הטופס, ניגשתי לשולחן שמחולק למחיצות קטנות כמו אשנבים בבנק אבל הרבה יותר קטן (אולי 40 ס"מ רוחב). שם היה עפרון (כן, עפרון) וסימנתי. הצצתי גם לראות מה סימן הבחור באשנב לידי (לייבור). בחירות חשאיות עאלק.
וזהו. אין לי מושג איך הם מצליחים לספור את הקולות תוך יום, אבל כנראה הם עושים את זה. אולי בעצם לא: אשתי סיפרה לי על בחירות למועצה המקומית לפני כמה שנים. נתגלו זיופים בבחירות, והשופט הכריע על ספירה חוזרת מדגמית – כלומר, לקחו את כל ערימת הטפסים, ומישהו תפס ממנה בוחטה שרק אותה ספרו, והיא קבעה את תוצאות הבחירות. לא יאומן.
