הגעתי הבוקר לישראל לביקור הדו-שנתי שלי. המצב קשה משחשבתי. אפילו החום – הוא נעשה בלתי נסבל בסביבות תשע בבוקר, אבל אחותי טוענת שבאתי ביום הכי קריר בתקופה החדשה, ואיזה כיף זה ספטמבר.
אבל מה שהפחיד אותי היה לקרוא ידיעות אחרונות במטוס: קראתי על אנשי התיאטרון שמחרימים את אריאל, ואת איתן הבר כותב נגדם, ואת כל הטורים נגדם, בלי ממש להביא הסבר הגיוני, כמו למשל של חנן או של יריב.
וידיעות הרי מייצג את הקונסנזוס, אז איך זה שהוא ימני כל-כך?
אמרתי לאחותי שהעתונות פעם נחשדה בשמאלנות, ועכשיו היא ימנית לחלוטין, והיא אמרה שמעריב אכן ימין, אבל ידיעות הוא מרכז, והארץ זה שמאל קיצוני. וזה עצוב לי ומפחיד אותי שאחותי ואמי והחברים שלי חושבים שזה נורמלי.
כל פעם שאני בארץ אני בשוק חדש. רוב המדינה חתכה ימינה בלי לשים לב, כמו ילד שגדל ורק הדוד מאמריקה אומר "יו, כמה גדלת!".
אוי.
הי,
נראה לי שאם הייתי שנים בחו"ל אז ישראל היום היה השוק הגדול של עולם התקשורת. לאוו דווקא בגלל ימיניותו כמו בגלל תמיכתו באיש ספציפי – ביבי – ובגלל רדידותו, הקונספט השיווקי האגרסיבי והכיסים העמוקים מדיי של מיליארדר זר.
השינויים שעברה העיתונות משקפים ואולי גורמים לשינוי שעבר העם. כל המיין-סטרים. מה שמפתיע ב"ישראל היום" הוא שלמרות כל חסרונותיו – תמיכתו, רדידותו, קונספטו וזרותו – הוא לא גרוע יותר מידיעות או מעריב.
אין כמו להיות כמה שנים בחול ולחזור אל הבלגן הגדול והאהוב עלינו שגדלנו בו.. סביר להניח שהסבירו לך למה מחרימים את אריאל, אם כתבת את הכתבה לפני שנה.. היום הכל כבר הסתדר אך עדיין הייתי חייבת להגיב ולומר שגם אני לא הבנתי למה ומה הבעיה שאנשים רוצים קצת גוון של תרבות בעיר קטנה..